תוספתא עירובין א׳

1 אור לישרים על תלמוד ירושלמי סוכה פתח ↗

תלמודבמשנה שנינו: "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר". כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין א,א. מָבוֹי - מבוא, רחוב קטן בין שתי שורות בתים המביא מרחובה של העיר שהוא רשות הרבים אל החצירות. מן התורה מותר לטלטל בשבת חפץ ממקום למקום במבוי, כיוון שהוא מוקף שלוש מחיצות, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו ארבע אמות, שמא יחליפוהו ברשות הרבים, ולא התירו לטלטל בו אלא אם כן מקיפים סותמים אותו מרוח הרביעית הפתוחה לרשות הרבים, שהיא פתח המבוי, וסתימה זו דיה בכל שהוא, בלחי לוח או עמוד בצד הכניסה או בקורה מוט עבה המשמש לבניין למעלה על שתי המחיצות בפתח המבוי. במשנה עירובין א,א שנינו: מבוי פתח המבוי הגובל עם רשות הרבים שהוא גבוה למעלה בכתבי היד של המשנה אין מילה זו מעשרים אמה שהקורה המונחת על גבי שתי מחיצות הכניסה גבוהה מעשרים אמה מן הקרקע - ימעט צריך למעט את הגובה. בתוספתא עירובין א,א שנו: כיצד ממעטו? נותן עליו קורה מעשרים ולמטה נותן קורה אחרת בתוך עשרים אמה. ובברייתא בבבלי עירובין ג,ב שנו: כיצד הוא עושה? מניח את הקורה משפת עשרים ולמטה משפיל את הקורה שהיא למעלה מעשרים למטה מעשרים. ובירושלמי עירובין א,א אמרו: כיצד ימעט? עושה איסטבה / מסטבה ספסל על פתח המבוי ממעט את החלל על ידי הגבהת הקרקע, שבונה איצטבא מלמטה ומתיר המבוי. ונחלקו אמוראים שם בשיעור הצריך לאיצטבא זו ברוחב: רבי אחא בשם רבי הושעיה: ארבעה טפחים כדי מקום. רבי יוסה אומר: טפח כדי קורה. חברייא אמרין: כל שהו. רבי יהודה אומר: אינו צריך למעט. רבי יוסי מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי אמר לה סתם – אומר אותה את המימרה סתם חכם זה מסר את המימרה המובאת בהמשך שלא בשמו של חכם אחר, בניגוד לדעה אחרת המובאת בהמשך, שלפיה מימרה זו נמסרה על ידי חכם אחר הקדום יותר, רבי אחא אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי אמר בשם רב אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים: ורבנין ילפין לה – החכמים לומדים אותה את ההלכה שפתח למעלה מעשרים אמה אינו קרוי פתח, ולכן מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט מפיתחו של ההיכל – שבמקדש, שנכנסים דרכו מן האולם הבניין שלפני ההיכל אל ההיכל, שהיה גבוה עשרים אמה משנה מידות ד,א, ורבי יודה יליף לה – ורבי יהודה לומד אותה את ההלכה שאף פתח למעלה מעשרים אמה קרוי פתח, ולכן מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - אינו צריך למעט מפתחו של האולם – שבמקדש, שהיה גבוה יותר מעשרים אמה ראה להלן. ומקשים: אם מפתחו של האולם – לומד אותה רבי יהודה, דיו ארבעים אמה! – מספיק לו למבוי שיהא מותר לטלטל בו אם הקורה מונחת עד ארבעים אמה מן הקרקע ולא יותר! ומציעים משנה המסייעת לקביעה זו: דתנינן תמן: – ששנינו שם במקום אחר - משנה מידות ג,ז: פתחו של האולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. ומציעים ברייתות המיוחסות לחכמים נקובי שם: תני – שונה רבי חייה בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים: אפילו ארבעים חמשים אמה – רבי חייא שונה ברייתא החולקת על המשנה: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט, ורבי יהודה מכשיר אפילו ארבעים חמישים אמה. תני – שונה בר קפרא בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים: אפילו מאה אמה – בר קפרא שונה ברייתא החולקת על המשנה: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט, ורבי יהודה מכשיר אפילו מאה אמה. - רבי חייא ובר קפרא נחלקו בדעת רבי יהודה האם עד חמישים דווקא או שלא. הרי שלרבי יהודה, מבוי שהוא גבוה מארבעים אמה - אינו צריך למעט, ומכאן שרבי יהודה אינו לומד אותה מפתחו של האולם. ומציעים קשר בין אמרות שונות של התנאים: אמר רבי אבין מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי: רבי יודה כדעתיה – רבי יהודה שאומר שמבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - אינו צריך למעט כדעתו הולך לשיטתו, ורבנין כדעתהון – והחכמים שאומרים שמבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט כדעתם הולכים לשיטתם, ומציעים מראה מקום לדברי התנאים: דתנינן תמן: – ששנינו שם משנה עירובין ט,ד: וכן גשרים – ברשות הרבים, המפולשין נפתחים מקצה אל קצה – משתי רוחות מתחתיהם, אבל בשתי הרוחות האחרות מחיצות מחזיקות את הגשרים, מטלטלין תחתיהן בשבת – מותר לכתחילה לטלטל תחת הגשרים בשבת, אף על פי שאין אלא שתי מחיצות, מפני שהם רשות הרבים מקורה, ובשני הצדדים הפתוחים אנו רואים את קצות התקרה כאילו הם יורדים למטה ויוצרים מחיצות כאמור להלן; דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין – אסור לכתחילה לטלטל תחת הגשרים. ומנסחים את המכנה המשותף לשתי האמרות: היך מה דאת אמר תמן: – כמו שאתה אומר שם בגשרים המפולשים לדעת רבי יהודה: את אתה רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת – רואים את התקרה שמשני הצדדים הפתוחים כאילו היא יורדת למטה וסותמת את אותם הצדדים, ונמצא המקום סתום מארבע צדדיו, כך את אמר הכא: – כך אתה אומר גם כאן במבוי שהוא גבוה מעשרים אמה לדעת רבי יהודה: את רואה את המלתירה קורה להחזקת תקרת הבניין מקור המילה ביוונית כאילו היא יורדת וסותמת הגרסה קשה, כי הרי במלתרה שסתמה רחבה ארבעה טפחים כולם מודים שאפילו גבוהה מעשרים אמה אינו צריך למעט, לפי הירושלמי להלן "הירושלמי כפשוטו", עמודים 217-218. - ונראה שהמילה 'המלתירה' היא אשגרה מהירושלמי עירובין ח,ו, ששם נאמרה הלשון "את רואה אותה כילו יורדת וסותמת" בתקרה וכן במלתרה, וכאן צריך לומר 'הקורה' במקום 'המלתירה' – רואים את הקורה שבפתח המבוי כאילו היא יורדת למטה וסותמת את אותו הצד, ונמצא המבוי סתום מארבע צדדיו, ולכן אינו צריך למעט. וכן לדעת החכמים, כמו שאין אומרים בגשרים המפולשים: אתה רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת, כך אין אומרים במבוי שהוא גבוה מעשרים אמה: אתה רואה את הקורה כאילו היא יורדת וסותמת, ולכן ימעט.בתוספתא עירובין א,א שנו: מבוי שגבוה מעשרים אמה, יתר מפתחו של היכל - הרי זה צריך למעט.בבבלי עירובין ב,א-ב אמרו: אמר רב יהודה אמר רב: חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל, ורבי יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם. דתנן: פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורוחבו עשר אמות, ושל אולם גובהו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה.ורבי יהודה מפתחו של אולם גמר? והתניא: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט, ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמישים אמה. ותני בר קפרא: עד מאה. בשלמא לבר קפרא - גוזמא רצה לומר שרבי יהודה מכשיר בגבוה הרבה מעשרים, אלא לרב יהודה, בשלמא ארבעים - גמר מפתחו של אולם, אלא חמישים מנא ליה? אלא עלינו לומר שלא למד רבי יהודה מפתחו של אולם אלא טעם אחר היה לו - אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לרב ובשל זה הסביר כך את השיטות, דתניא: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה, יותר מפתחו של היכל - ימעט. הוא רב סבר: מדרבנן מפתחו של היכל גמרי, רבי יהודה מפתחו של אולם גמר. ולא היא, רבי יהודה מפתחא דמלכין גמר שנוהגים לעשות פתחיהם גבוהים ביותר.בבבלי: אמר רב יהודה אמר רב, ובירושלמי: רבי יוסי אמר לה סתם, רבי אחא בשם רב. בשני התלמודים הקשו מברייתות של רבי חייא ובר קפרא שרבי יהודה אינו לומד אותה מפתחו של האולם.רב תפס את דברי התוספתא "מבוי שגבוה מעשרים אמה, יתר מפתחו של היכל" כטעם לשיטת החכמים, ולכן ההכרח לדעתו למצוא טעם גם לשיטת רבי יהודה. אבל דבריו מתנגדים למה שמפורש בברייתות של רבי חייא ובר קפרא בירושלמי ובבבלי שרבי יהודה מתיר ביותר מארבעים אמה, שהוא הגובה של פתחו של אולם. ורב חסדא בבבלי מסביר את טעותו של רב בהבנת התוספתא "פירוש למשנה מסכת עירובין", עמוד 2, הערה 5. ומציעים השוואה בין שני נושאים: היא דעתיה ד- – היא דעתו של רבי יודה בסוכה, היא דעתיה – היא דעתו במבוי – דעתו בסוכה ודעתו במבוי שוות, שסוכה ומבוי שהם גבוהים מעשרים אמה - כשרים. היא דעתהון דרבנין – היא דעתם של החכמים בסוכה, היא דעתהון – היא דעתם במבוי – דעתם בסוכה ודעתם במבוי שוות, שסוכה ומבוי שהם גבוהים מעשרים אמה - פסולים. ודוחים את השוואת שני הנושאים: ולא דמייא! – ולא דומָה! ולא דומה הדבר! אין שני הנושאים הנידונים דומים יש דברים כשרים בסוכה ופסולים במבוי, ויש דברים כשירים במבוי ופסולים בסוכה – כמפורט להלן: ומביאים שלושה דברים שכשירים בסוכה ופסולים במבוי: דוקרנין קלשונים מקור המילה ביוונית – קנים מפוצלים למעלה לשניים או לשלושה פיצולים, כמין קלשון, - כשירים בסוכה ופסולין במבוי, ומציעים ברייתא המסייעת לכך: ותני כֵן: – ושונה התנא כך: הביא ארבעה דוקרנין – אם היו לסוכה דפנות גבוהות עשרה טפחים והעמיד על הדפנות ארבעה קנים בארבע זוויות הסוכה, וסיכך כיסה על גביהן – שסמך את הסכך על גבי הקנים, - בסוכה כשר – הסוכה כשירה, אפילו הקנים גבוהים כמה אמות, מאחר שהדפנות שתחתיהן גבוהות עשרה טפחים כמו ששנינו במשנה סוכה א,ט: המשלשל דפנות... מלמטן למעלן, אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים - כשירה "שערי תורת ארץ ישראל", עירובין; וכן פירש ב"חשק שלמה", בבלי סוכה ד,ב, והטעם הוא שרואים כאילו הדפנות עולות ומגיעות עד לסכך, ובמבוי פסול – אם העמיד על שתי המחיצות בפתח המבוי שני קנים וסמך את הקורה על גבי הקנים - המבוי פסול, כי הקורה צריכה להיות מונחת על גבי המחיצות נראה שהמילים "בסוכה כשר ובמבוי פסול" הן אשגרה מהלשונות הדומים בסוגיה, שהרי "הביא ארבעה דוקרנין וסיכך על גביהן" אינו עניין אלא לסוכה בלבד. וצריך לומר: '...וסיכך על גביהן - כשר'. - אין לפרש לגבי סוכה שנעץ את הדוקרנים בקרקע בארבע זוויות וסיכך על גביהם ולא עשה דפנות, אלא מסתבר לפרש שנעץ את הדוקרנים בראשי הדפנות בארבע פינות הסוכה, כשם שבמבוי מדובר שנעץ את הדוקרנים בראשי הכתלים משני צידי המבוי, וכמו שמשמע מהאמור להלן לגבי הדוקרנים במבוי; ועוד, שבברייתא שבבבלי סוכה ד,ב שנו: "נעץ ארבעה קונדיסים עמודים, מוטות בארץ וסיכך על גבם - רבי יעקב מכשיר, וחכמים פוסלים", הרי שלדעת חכמים שהלכה כמותם סוכה כזו פסולה. הרי שאין שני הנושאים האלה דומים. ומציעים צמצום כפול של תחולת הקביעה: הדא דאת אמר – זאת שאתה אומר דבר זה שאתה אומר, שדוקרנים פסולים במבוי - בגבוהין שלשה למעלה מכותלי המבוי – במקרה שהקנים גבוהים שלושה טפחים מעל למחיצות המבוי - המבוי פסול, אבל אם אינן גבוהין שלשה למעלה מכותלי המבוי - כשר – שכל פחות משלושה טפחים הרי הוא כלבוד כמחובר, והרי זה כמו שהקורה מונחת על גבי המחיצות; ועוד, זאת שאתה אומר שדוקרנים פסולים במבוי - בשאין בהן רוחב ארבעה – במקרה שהקנים אינם רחבים ארבעה טפחים - המבוי פסול, אבל אם יש בהן רוחב ארבעה, אפילו גבוהין כמה הרבה - כשר – שהקנים נחשבים כאילו הם ממחיצות המבוי ובלבד שלא יהיו הקנים גבוהים מעשרים אמה מן הקרקע. דפנות – שלוש דפנות, - כשירות בסוכה ופסולות במבוי, ומציעים ברייתא המסייעת לכך: ותני כן: – ושונה התנא כך בעניין סוכה: שתים כהילכתן – דופן אחת לאורך הסוכה ודופן שנייה לרוחבה, והשלישית אפילו טפח – שסוכה כשירה אף אם הדופן השלישית אינה ארוכה כשתי הדפנות האחרות. ומפרשים את הברייתא: רבי חייה בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי אמר בשם רבי יוחנן גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני: שתים של ארבעה ארבעה טפחים – דופן אחת לאורך הסוכה במידה של ארבעה טפחים ודופן שנייה לרוחבה במידה של ארבעה טפחים, והשלישית אפילו טפח - כשר – הסוכה כשירה. ובמבוי - עד שיהא מגופף מוקף, נסתם מארבע רוחותיו – מוקף מחיצות משלוש רוחותיו וקורה ברוח הרביעית הפתוחה לרשות הרבים. אבל מבוי שמוקף מחיצות משלוש רוחותיו בלא קורה ברוח הרביעית - פסול. הרי שאין שני הנושאים האלה דומים. רחב מעשר אמות - בסוכה כשר – אם באחת מרוחותיה של הסוכה יש פרצה רחבה יותר מעשר אמות - הסוכה כשירה, ובמבוי פסול – מבוי הרחב מעשר אמות - ימעט משנה עירובין א,א, שאם פתח המבוי רחב מעשר אמות - אין זה פתח אלא פרצה, וצריך למעט את הפתח ולהעמידו על עשר אמות או פחות. ומביאים שלושה דברים שכשירים במבוי ופסולים בסוכה: הדלה עליה – הרים ותלה על הסוכה, את הגפן – ענפי הגפן, את הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גביו הגרסה הנכונה בכתבי היד של המשנה: 'על גבן' – כיסה בסכך כשר על הגפן או על הדלעת או על הקיסוס, - פסולה משנה סוכה א,ד – משום שסיכך אותה גם בדבר המחובר לקרקע, שהוא סכך פסול. ובמבוי כשר, שאם הדלה על פתח המבוי את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס - אין צריך המבוי קורה תוספתא עירובין א,ז. ומצמצמים את תחולת הקביעה: הדא דאת אמר – זאת שאתה אומר דבר זה שאתה אומר, שבמבוי כשר - על צריך לומר: 'עד' בית סאתים מקום ששטחו מספיק לזריעת שתי סאים של גרגרי תבואה – שהמבוי לא יהיה גדול משטח של בית סאתיים, אבל יותר מבית סאתים - נעשית כמחיצה מקום גדור שהוקפה זרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות – מכיוון שהגפן והדלעת לא ניטעו לשם מחיצה, אלא המחיצה נעשתה מאליה שהגפן והדלעת עלו מאליהן, אפילו הדלה אותן בידיים, אסור לטלטל במבוי אם הוא יותר מבית סאתיים הירושלמי סובר שקורה משום מחיצה, ואף על פי שהדלה בידיים, מכל מקום אנו הולכים אחר עיקר הגפן והדלעת שהוא מחיצה שנעשתה מאליה "תוספתא כפשוטה", מועד א, עמוד 159, הערה 28. חמתה מרובה מצילתה - בסוכה פסולה משנה סוכה א,א, במבוי כשר – שאם סיכך על פתח המבוי בסכך שאינו סוכך כראוי - אין צריך המבוי קורה. סוכה מקורה מכוסה בתקרה – שסיכך אותה בנסרים רחבים, - פסולה – משום שנסרים דומים לתקרת הבית ולא לסכך ראה משנה סוכה א,ו, מבוי מקורה - כשר – שאם סיכך על פתח המבוי בנסרים - אין צריך המבוי קורה. ומרחיבים את תחולת הקביעה: רבי אחא אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי אמר בשם רבי הושעיה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון: לא סוף דבר מקורה – הדין במבוי נכון לא רק במקרה הנידון שהמבוי מקורה, אלא אפילו נתן מלתרה קורה להחזקת תקרת הבניין מקור המילה ביוונית ויש בה רוחב ארבעה טפחים - מתרת את המבוי – גם במקרה שנתן בפתח המבוי מלתרה, שסתמה רחבה ארבעה טפחים ראה "הירושלמי כפשוטו", עמודים 228-229 - מותר לטלטל במבוי, אף על פי שהקורה גבוהה מעשרים אמה, ואין צריך המבוי קורה אחרת בתוך עשרים אמה.עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין.סוגיה זו מקומה בעירובין ומשם הועברה לכאן.דפנותבתוספתא סוכה א,יג שנו: וחכמים אומרים: שתיים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח.ובבבלי סוכה ו,ב אמרו: תנו רבנן: שתיים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח.הדלה עליהבתוספתא עירובין א,ז שנו: הדלה עליו את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס מרוח אחת בפתח המבוי - אין צריך כלום אף על פי שאין הקירוי מקבל אריח.סוכה מקורה - פסולההמקור להלכה זו היא המשנה סוכה א,ז: "תקרה שאין עליה מעזיבה", ואף שיש לומר ששם הפסול הוא משום "'תעשה' - ולא מן העשוי" כדעת הבבלי, ברם הירושלמי, שלא פירש כלום בטעם הפסול של תקרה שאין עליה מעזיבה, למד פשט המשנה שהפסול הוא משום סוכה מקורה, ופסולה אפילו עשה את התקרה לשם סכך "עלי תמר".מבוי מקורהבתוספתא עירובין א,ז שנו: מבוי המקורה מרוח אחת בפתח המבוי - אין צריך כלום.אפילו נתן מלתרה ויש בה רוחב ארבעה טפחיםבבבלי עירובין ג,א אמרו: אמר רבי אילעא אמר רב: רחבה ארבעה אף על פי שאינה בריאה חזקה, הרי קורה זו מכשירה את המבוי. אם יש לו למבוי אמלתרא, אפילו גבוה מעשרים אמה - אינו צריך למעט.סתם מלתרה רחבה ארבעה טפחים, ולכן דברי רב בבבלי בעניין מבוי גבוה מעשרים אמה שיש לו מלתרה הם דברי רבי הושעיה בירושלמי.• • •

2 עירובין פתח ↗

מַתְנִי׳ הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְחָיַיִן. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהוּא נִיתָּר אוֹ בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ. גְּמָ׳ כְּמַאן? דְּלָא כַּחֲנַנְיָה וְלָא כְּתַנָּא קַמָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: הֶכְשֵׁר מָבוֹי סָתוּם כֵּיצַד? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, לְמֵימְרָא דְּקָא סָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי: אַרְבַּע מְחִיצּוֹת דְּאוֹרָיְיתָא. לָא, לִזְרוֹק — מִשָּׁלֹשׁ הוּא דְּמִיחַיַּיב, לְטַלְטֵל — עַד דְּאִיכָּא אַרְבַּע. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. לֵימָא קָא סָבְרִי בֵּית הִלֵּל שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת דְּאוֹרָיְיתָא? לָא, לִזְרוֹק — מִשְּׁתַּיִם הוּא דְּמִיחַיַּיב, לְטַלְטֵל — עַד דְּאִיכָּא שָׁלֹשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְחָיַיִן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְחָיַיִן וְקוֹרָה קָאָמַר, אוֹ דִילְמָא לְחָיַיִן בְּלֹא קוֹרָה קָאָמַר? תָּא שְׁמַע: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָלַךְ אֵצֶל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פְּרִידָא תַּלְמִידוֹ

3 פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

ויעשה פס ד' טפחים ולא כן תני. בתוספתא פ"ק הרחב מעשר אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהם ודיו וסתם פס באמצע צריך שיהא ברחבו ד' טפחים. ואמאי נקט רב האי תקנתא ולא כדתני בתוספתא:

4 שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

א"ר בא כדי לקבל עליו דומוס של ארחין לאורכו תני רשבג"א כדי לקבל עליו דומוס של ארחין לרוחבו. — יש להחליף הגירסא וצ"ל אצל ר' בא "לרוחבו" ואצל רשב"ג "לאורכו" וכן העתיק הריטב"א בחדושיו י"ג ב' וכ"ה בתוספתא פ"א ובבלי י"ד א'.

5 סוכה פתח ↗

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, אַרְבָּעָה — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת, לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְרׇחְבּוֹ טֶפַח — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְאׇרְכּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיוּ אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹאִין הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַטָּה, וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְהַתַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. הָא זֶה וְזֶה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים — אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי אַף עַל גַּב דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח! אֲמַר לֵיהּ, תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, אֶלָּא בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים, וְהַתַּחְתּוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִי נָמֵי: בִּלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְעֶלְיוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֲבָל שְׁלֹשָׁה, כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח — לָא אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי. וְשֶׁצִּילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ כְּשֵׁרָה. הָא כִּי הֲדָדֵי — פְּסוּלָה. וְהָא תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ פְּסוּלָה, הָא כִּי הֲדָדֵי — כְּשֵׁרָה! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מִלְּמַעְלָה, כָּאן מִלְּמַטָּה. אָמַר רַב פָּפָּא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: כְּזוּזָא מִלְּעֵיל, כְּאִיסְתְּרָא מִלְּתַחַת. מְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִין מִתּוֹכָהּ — כְּשֵׁרָה. אֵין כּוֹכְבֵי חַמָּה נִרְאִין מִתּוֹכָהּ — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. מַתְנִי׳ הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה — כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָּמָל — כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן — כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן — כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

6 פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

ואפי' כמ"ד תמן ארבעה. גבי שתי קורות דפליגי בתוספתא פ"ק היתה יוצאת זו מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאה מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר אם יש שלשה טפחים ה"ז צריך למעט. רשב"ג אומר ארבעה דס"ל פחות מארבעה הוי לבוד. והשתא קאמר דאף רשב"ג מודי הכא בשלשה דשאני תמן שהוא חוץ למבוי ברם הכא בתוך המבוי שהרי עיקר התיקון של החריץ להכשיר הגובה של תוך המבוי ולפיכך נמי צריך רחב ארבעה לתוך אורך המבוי. הלכך מודה הוא שצריך שיהא בתוך שלשה לכותלי המבוי:

7 אור לישרים על תלמוד ירושלמי סוכה פתח ↗

8 שינויי נוסחאות על עירובין פתח ↗

זה1 | א ח'.

9 עירובין פתח ↗

שֶׁהֵן כְּעֶשֶׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַמָּה. ״כְּעֶשֶׂר״? הָא עֶשֶׂר הָוְיָין! מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״. ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״ — טְפֵי הָוְיָין? מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי ״כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״. ״וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״ — הָא לָא הָוְיָא? אָמַר רַב פָּפָּא: יְתֵירוֹת עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְאֵינָן מַגִּיעוֹת לְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּבוֹר שְׁמוֹנֶה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. בְּבוֹר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן פְּשׁוּטִין. כִּי פְּלִיגִי — מִשְּׁמוֹנֶה עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. לְרַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. לְרַבִּי יְהוּדָה לָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. וְרַב פָּפָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא?! רַב פָּפָּא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּבָרַיְיתָא. אֲרִיךְ יוֹתֵר בְּתֵל חִיצַת חָצֵר שֶׁיָּבְשָׁה סִימָן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: הֶאֱרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין כְּשִׁיעוּר פְּשׁוּטִין, לְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין? לָא, דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין. אִי הָכִי, הַאי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״, ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״. אִיכָּא דְאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין? לָא, דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. שְׁמַע מִינַּהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? פְּשׁוּטִין עָבֵיד, אוֹ בִּדְיוֹמְדִין מַאֲרֵיךְ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ. כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין — כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה. וְכַמָּה מְרוּחָקִין — אֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר, יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר וּמוּקְצֶה וְחָצֵר, אֲפִילּוּ בַּת חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וַאֲפִילּוּ בַּת עֲשָׂרָה כּוֹרִים שֶׁמּוּתָּר? אָמַר לָהֶן: זוֹ מְחִיצָה, וְאֵלּוּ פַּסִּין. וְאִם אִיתָא, זוֹ מְחִיצָה וְזוֹ הִיא מְחִיצָה מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: זוֹ תּוֹרַת מְחִיצָה עָלֶיהָ — וּפִרְצוֹתֶיהָ בְּעֶשֶׂר, וְאֵלּוּ תּוֹרַת פַּסִּין עֲלֵיהֶן — וּפִרְצוֹתֵיהֶן בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן מְרוּבַּעַת רוֹאִין, כׇּל שֶׁאִילּוּ תְּחַלֵּק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן עֲגוּלָּה, רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ תֵּחָקֵק וְתֵחָלֵק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו — אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: חַד רוֹאִין אָמְרִינַן, תְּרֵי רוֹאִין לָא אָמְרִינַן, וּמָר סָבַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי רוֹאִין נָמֵי אָמְרִינַן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ לָאו? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה? לָא, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי. אִי הָכִי — הַיְינוּ אִילָן. וְאֶלָּא מַאי: קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — הַיְינוּ גָּדֵר! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, תְּרֵי גַוְונֵי גָּדֵר? הָכָא נָמֵי — תְּרֵי גַוְונֵי אִילָן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ. גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי מַאי? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם גָּדֵר אוֹ אִילָן אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי? לָא, קָנָה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִי הָכִי, הַיְינוּ גָּדֵר! וְאֶלָּא מַאי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי — הַיְינוּ אִילָן! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר,

10 שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

רשב"א אומר באר שיש בה מדת סאתים אינו צריך להרחיק כו". — צ"ל: שיש בה מדת סאתים אינו מותר להרחיק ממנה אלא מלא דאשה ורובה של פדה בלבד כ"ה בתוספתא פ"א.

11 עירובין פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד!

12 עירובין פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, וְלַשְּׁאָר — עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.

1 מבוי שגבוה מעשרים אמה יתר מפתחו של היכל ה"ז צריך למעט כיצד ממעט נותן עליו קורה מעשרים ולמטה הרחב מי' אמות יתר מפתחו של היכל ה"ז צריך למעט כיצד ממעטו עושה לו פס וממעטו עד י' אמות מבוי שיש לו צורת פתח אע"פ שרחב מי' אמות הרי זה אין צריך למעט.

2 ר"א אומר הכשר מבוי בלחיים מעשה בר"א שהלך אצל יוסף בן פרידה לאובלין וראה לו מבוי שאין לו אלא לחי אחד אמר לו עשה לו שניה אמר לו אתה חוזר לסותמו אמר לו יסתם מה ראיה לשבת בכך.

3 ר"ש בן גמליאל אומר כל מבוי שפחות מי' אמות ה"ז אין צריך כלום הרחב מי' אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהן ודיו.

4 היו שתי קורות קטנות יוצאות מן הכותל מובדלות זו מזו ומקבלות אריח לרחבו טפח רשב"ג אומר יושב לארכו ג' טפחים.

5 היתה אחת למעלה ואחת למטה ר"י בר"י אומר רואין את התחתונה כאילו היא עולה למעלה והעליונה כאילו היא יורדת למטה ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מי' טפחים והעליונה למעלה מעשרים אמה.

6 היתה זו יוצאת מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאת מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר או שהיתה רחבה מראשה אחד וקצרה מראשה אחד אם יש שם שלשה טפחים ה"ז צריך למעט רשב"ג אומר ארבע היתה יוצאה מכותל זה ומגעת בכותל אחר אם גבוהה הימנו ג' טפחים ה"ז צריך למעט עשויה מדרון ומקבלת אריח בנוי היושב כדרכו עליה אין צריך להגביה צד השני אם לאו צריך להגביה צד השני.

7 מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליו את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום מרוח אחרת אין צריך כלום עשה לחיים למבוי גבוהין מן הארץ ג' טפחים או משוכין מן הכותל ג' טפחים הרי זה צריך למעט אבני בנין היו יוצאות מן הכותל ובין זו לזו ד' טפחים אין צריך לחי וקורה אותו מקום.

8 כותל שצדו אחד כנוס מחבירו ושוה מבפנים ונראה פס מבחוץ שוה מבחוץ ונראה פס מבפנים נידון כלחיים היתה קרן זוית זו יוצאה מכותל זה וקרן זוית יוצאה מכותל זה נדונית כלחיים העמיד לחי וקורה באמצע מבוי אין לו אלא עד מקום לחי וקורה.

9 עושין פסין לבוריות ארבעה דיומדין נראין כשמונה היתה אבן אחת מרובעת רואין אותה שאם תחלק ויש בה ששה טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין נידונית כפסין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר היתה עגולה רואין אותה שאם תחקק ויש בה ו' טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין נידונית כפסין.

10 כמה יהא ביניהן כמלא שתי רבקות שהן שלש בקר שהן כעשר אמות דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כי"ג וכי"ד אמה וכמה יהיו קרובין לבאר כמלא ראשה ורובה של פרה כמה יהא רחוקים מן הבור אפי' בית כור ואפי' בית כורים מותר ובלבד שירבה בפסין ר' יהודה אומר בית סאתים מותר יתר על בית סאתים אסור אמרו לו לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר במוקצה ובחצר שאם רצה לרבות ירבה אמר להם זו מחיצה ואלו פסין אף זו רצה לעשות מחיצה גבוהה י' טפחים עושים ואם רצה לרבות ירבה רשב"א אומר באר שהוא בית סאתים על בית סאתים אין מותר להרחיב עליה אלא כמלא ראשה ורובה של פרה בלבד.

11 היתה גבוהה מג' רוחותיה ונמוכה מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו הוא פתח ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוהה היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוהה מרוח אחת אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד היה שם אילן או גדר או מחיצת הקנים נידונית כפסין.

12 היתה חצר פתוחה לביניהם מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר היו שתים שתיהן אסורות ומותר לטלטל בין הפסין ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבור הרבים בלבד ר"ע אומר לכל עושין פסין חוץ מבור היחיד בלבד.

3 מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות וכו'. הרא"ש ז"ל מביא לזה על הא דאמרי' התם בדף י' מבוי שהוא רחב עשרים אמה אמר שמואל משמיה דלוי עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי באמצע. וכתב בשם הראב"ד ז"ל וצריך שתהא הקורה נוגעת באותו פס או בתוך ג' דבעי קורה ע"ג מבוי. וכיוצא מזה מצאתי בירושלמי קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות וכו' עד מ"ד מותר בניתנין למטה מג' בכותלי המבוי עכ"ל. ואם נפרש להאי שני מבואות דקאמר הכא בענין הזה שנתן הפס באמצע וחילקו דהוו להו כשני מבואות קשיא מאי קא מיבעי ליה הא בהדיא קתני בתוספתא ריש פ"א הרחב מעשר אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהן ודיו. ומייתי הכא להאי תוספתא לעיל אלא דגריס פס של ד' טפחים כמו שזכרתי מזה לעיל בד"ה היה רחב בתוך חמש עשרה אמה וכו' ועוד הא בהדיא מסיק הכא לעיל דמבוי שיש לו שני פתחים נותן קורה על אחד מהן ומתיר וה"ז כמבוי שיש לו שני פתחים ואפשר דהרא"ש לאו דוקא קאמר לפרש לשני מבואות דהכא היינו שחילקו להמבוי בפס ועשאו כעין שני מבואות אלא שמביא ראיה מכאן דצריך שתהיה הקורה סמוכה להפס בתוך ג' כעין דאמרי' הכא גבי שני מבואות וה"ה להא דהתם שהרי עכשיו כשני מבואות הן. והרמב"ם ז"ל סתם דעתו בענין זה שכתב בפי"ז בהלכה כ"א מבוי שהוא רחב כ' אמה עושה פס גבוה במשך ד' אמות שהוא שיעור משך המבוי ומעמידו באמצע ונמצא כשני מבואות שיש בפתח כל אחד מהן י' אמות. ולא ביאר אם צריך תיקון לכל א' וא' בפ"ע אלא שנראה שדעתו דלכל א' וא' צריך תיקון או בלחי או בקורה וסמך עצמו על הא דמבואר לעיל בתיקון המבוי והרי כאן כשני מבואות ומ"מ נלמד האי דינא מהא דהכא שאם הקורה נתונה על הפס בסמוך לג' דיו. ומיהו לענין פירושא מתפרשא כמבואר בפנים כדמוכרח מהא דאמרן:

7 קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה פתח ↗

הדלה עליה וכו'. ותו קשיא דלא דמיא סוכה למבוי דהדלה עליה את הגפן וכו' בסוכה פסול כדתנן לקמן בפרקין ובמבוי כשרה כדתנן בתוספתא פ"ק דעירובין מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסס מרוח אחרת א"צ כלום:

10 פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פ"ק על דברי ר' יהודה. רשב"א אומר באר שיש בה מידת סאתים אין מותר להרחיק ממנה וכו'. כך היא הגירסא בתוספתא וא"כ ש"מ שהבאר עצמה עולה ממידת סאתים:

תוספתא עירובין ב׳ »